מימוש זכויות רפואיות למול הרשות לזכויות ניצולי השואה
עד לשנת 2008, עמד בפני רבים שהוכרו כנפגעים ע"פ חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז – 1957 מכשול נוסף טרם קיבלו תגמוליהם, בדמות אי הכרה בזכויותיהם הרפואיות.
בשנת 2008, בעקבות המלצת ועדת דורנר, שקבעה שיש להסדיר סוגיה זו, באופן מונגש יותר, מינתה הרשות לזכויות ניצולי השואה שבמשרד האוצר, ועדה של מומחים בראשות הפרופ' מרדכי שני. ועדת שני, פרסמה המלצותיה לקביעת קריטריונים לקביעת קיום קשר-סיבתי בין מחלות מסוימות לבין רדיפות הנאצים, למי שהוכרו כנרדפים.
על החלטות הרשות שלא להכיר בקיום הקשר הסיבתי בין מחלה מסוימת לבין רדיפות הנאצים, ניתן לעירור לוועדות הערר, אשר יושבות בבית משפט השלום בבאר שבע, תל- אביב וחיפה. על החלטות של ועדות הערר, ניתן לערער לבית המשפט המחוזי.
לאחר שמחלה הוכרה ע"י הרשות המוסמכת, נקבעים גובה אחוזי הנכות בגינה ע"י הוועדות הרפואיות שברשות המוסמכת. ישנן שתי ערכאות של ועדות רפואיות- ועדה מחוזית, הקובעת את גובה אחוזי הנכות מחמת המחלות שהוכרו ע"י הרשות המוסמכת, וועדה רפואית עליונה, אשר משמשת כערכאת ערעור על החלטות הוועדה המחוזית ביחס לגובה אחוזי הנכות.
בין המחלות המוכרות ע"י ועדת שני, אשר להן קשר סיבתי לרדיפות: תגובה נפשית לרדיפות, מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, סוגי סרטן מסוימים, דמנציה, מחלות עור ועוד.
יש מחלות, פגיעות ופגימות (זהו המונח המקובל ברשות של זכויות ניצולי השואה) אשר אינן מנויות בדוח וועדת שני. במידה וקיימת פגימה שאינה מוכרת על ידי ועדת שני, אך ניתן להצביע על קשר סיבתי בינה לבין מה שעבר הנרדף ע"י הנאצים או עוזריהם, באופן שהיא תוכר, תיחשב הפגימה בגדר המחלות המוכרות. ההכרה במחלות שונות, תלויות במספר רב של אלמנטים שונים שנקבעו בוועדת שני ובפסיקת בתי המשפט השונים לאורך השנים.
משרדנו מטפל במימוש מלוא זכויותיהם הרפואיות של מי שהוכרו כנרדפים בכל הערכאות המוזכרות.
לקריאה נוספת והרחבה על הנושא –
