זכויות אלמנות, אלמנים וידועים בציבור של ניצולי השואה שנפטרו

עד שנת 2014, זכויות בני זוגם של ניצולי השואה שנפטרו היו מוגבלות למדי . הזכות היחידה לה היו זכאים בני הזוג הייתה תגמולים חודשיים לתקופה מצומצמת של שלוש שנים מלאות ממועד פטירת הניצול. הזכות הוקנתה אך ורק לבני זוג של ניצולים שהוכרו ע"י חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז- 1957 (להלן: חוק הנר"ן) , והייתה תקפה רק לבני זוג של ניצולים שעלו עד אוקטובר 1953 ארצה.
לעומת זאת, בני זוג של ניצולים שהוכרו מכוח חוק ההטבות, ע"י ממשלת גרמניה או דרך קרן סעיף 2 של ועידת התביעות – לא היו בעלי זכויות לאחר מות בן הזוג הזכאי.
התכלית בהקניית זכויות לבן זוג של ניצול שנפטר הינה להבטיח את קיומו בכבוד של בן הזוג הנשאר לאחר פטירת הניצול שהותיר את בן הזוג ללא מקור מחיה ששימש אותו קודם לכן בהיותו בן זוגו, שהרי התגמול בעצם שימש את שניהם גם יחד . זהו הטעם לתנאי לקבלת הזכויות- שבן הזוג לא נישא מחדש.

ביוני 2014, נעשו מספר שינויים מבורכים למען הגדלת והשוואת זכויות בני זוגם של ניצולי השואה שנפטרו. ביוזמת שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ממשלת ישראל החליטה במסגרת תכנית מקיפה להגדלת הסיוע לניצולי השואה, להאריך את הזכאות מכוח חוק הנר"ן לתגמולים חודשיים לבני הזוג של הניצולים שנפטרו משלוש שנים לכל שארית חייהם, בסכום מוגבל של 2,000 ₪, אולם אך ורק אם הניצול נפטר לאחר יום 1.6.11. הדבר קיבל ביטוי תחת תיקון 19 לחוק הנר"ן.

כמו כן, באותו המועד, הושוו זכויות בני הזוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק ההטבות (יוצאי מחנות וגטאות, שעלו לאחר 1.10.1953) לבני הזוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק הנר"ן (ניצולים שעלו ארצה עד 1.10.53 וחוו את מאורעות השואה או ברחו מאימת הנאצים או משתפי פעולתם). (זאת במסגרת תיקון 5 לחוק ההטבות, סעיף 3(ב) לחוק ההטבות).
לאחר השוואת הזכויות, התגלע ויכוח משפטי בין הרשות לבין בני זוג של ניצולים שהלכו לעולמם, שיוצגו ע"י משרדנו בשאלה האם השוואת זכויות בני הזוג חלה גם על בני זוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק ההטבות. הפלוגתא המשפטית עברה דרך ערר לוועדת העררים וערעור לביהמ"ש המחוזי. בסופו של דבר, הסוגיה הגיעה לפתחו של ביהמ"ש העליון- רע"א 1487/17 בלה סלומון ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה.
לשמחתנו, בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו המשפטית והמשיך במגמה המבורכת של הרחבת הזכאות לבני הזוג של הניצולים, תוך מתן הבהרה חד משמעית כי הוראת המעבר בנוגע לזכויות בני הזוג מכח חוק הנר"ן חלה גם על בני זוג נשארים של נרדפים מכח חוק ההטבות, כך שבני זוגם של ניצולים שהוכרו מכח חוק זה, יוכלו להנות מתגמולים לכל ימי חייהם, אם הניצול נפטר לאחר 1.6.11, בדיוק כמו בני זוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק הנר"ן.

(לחץ כאן לקריאת פסק הדין)

המשמעות המעשית היא כי לאחר פסיקת בית המשפט העליון בנושא, בני זוג של ניצולים שהוכרו הן מכח חוק ההטבות והן מכח חוק נכי הנר"ן זכאים לקבלת תגמולים חודשיים לשארית חייהם: שלוש שנים בסכום התגמול ששולם לניצול, ולאחר תום שלוש השנים הללו, גמלה בסך 2,000 ₪ לחודש, כל זאת אך ורק אם הניצול נפטר לאחר 11.6.11.

בינואר 2017 המדינה נקטה בשינוי מבורך נוסף בתחום זכויות בני הזוג של ניצולי השואה. במועד זה נעשה שינוי חקיקה שקבע כי בני זוג של נכים או נרדפים, שנפטרו טרם 1.6.2011, ציבור אשר לא היה זכאי לזכויות שכאלו, יהיו זכאים למענק רבעוני בסך 2,500 ₪ ובסך הכל ל10,000 ₪ בשנה, מדי שנה.

כשנה לאחר מכן, ביום 1.4.2018 צעד המחוקק צעד נוסף למען בני הזוג של ניצולי שואה שנפטרו. במועד זה נכנס לתוקף שינוי חקיקתי שקבע כי בני הזוג של ניצולי השואה שנפטרו טרם המועד 1.6.11 יהיו זכאים לקבל תגמולים חודשיים כמו אלה שנפטרו לאחר 1.6.11, במקום המענק הרבעוני להם היו זכאים קודם לכן.

לסיכום:
בסופו של יום, לאחר הרחבת הזכויות של בני זוגם של ניצולי השואה שנפטרו, הן בחקיקה והן בפסיקה של ביהמ"ש העליון, בני הזוג של הניצולים שהלכו לבית עולמם, גם אלו שנפטרו טרם 1.6.11 וגם אלו שנפטרו לאחר מכן, זכאים לגמלה חודשית מהרשות לזכויות ניצולי השואה בסכומים הבאים: במשך שלוש שנים –בסכום שבן הזוג המנוח היה מקבל ולאחר מכן-סכום של 2,000 ₪ לכל שארית חייהם.

לקריאה נוספת –
הביורוקרטיה הורגת את ניצולי השואה, אתר כלכליסט, דוד ידיד ואסנת שי, 14.9.18