David Yadid
דוד ידיד משרד עורכי דין ונוטריון
 
 
 
 
חיפוש
 
 
 
 
 
 

פיצויים לפי חוק הטבות התשס"ז 2007

חוק ההטבות לניצולי שואה נזקקים התשס”ז-2007 (להלן: “חוק ההטבות”), הינו חוק סוציאלי בעל חשיבות מהמדרגה הראשונה, אשר נועד להקל ולייעל את הליך ההכרה בסבלם של ניצולי שואה אשר שהו במחנות ריכוז ו/או גטאות ו/או מחנות שעבדו בהם עבודות פרך ונפלו בין הכיסאות, מכיוון שאינם זכאים לקבלת תגמולים, בין ממדינת ישראל, עפ”י חוק נכי רדיפות הנאצים 1957- התשי”ז, מהטעם שעלו לישראל לאחר שנת 1953; ובין מגרמניה, באמצעות קרן סעיף 2 באמצעות “ועידת התביעות”, מהטעם שתקופת רדיפותיהם פחותה מהנדרש.
מאז שחוקק חוק ההטבות, הורחב מעגל ניצולי השואה הזכאים וכתוצאה מכך זכו אלפי ניצולי שואה בפיצויי תגמול בסך 1,128 ש”ח לחודש+600 ש”ח תלושים לקניית מזון, לפי הקבוע בחוק.
משרדנו מטפל בהגשת תביעות, עררים וערעורים לפי חוק ההטבות, וצבר ניסיון בטיפול בניצולי שואה המבקשים להיות מוכרים על ידי הרשות לזכויות ניצולי השואה, לפי חוק זה.
למרבה הצער, הגורם המטפל ביישום החוק, הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר, החליט לפרש את החוק בצורה מחמירה, וכתוצאה מכך הורחקו ניצולי שואה רבים, ובהם גם ציבור ניצולי השואה יוצאי צפון-קאווקז, מגדר מעגל הזכאים עפ”י חוק ההטבות. משרדנו נטל חלק במאמץ להכרה בציבור זה באופן שיזכה להכרה לפי חוק ההטבות, ומנהל את המאבק משפטי המתנהל בעניין זה. נציגי משרדנו בבתי המשפט ובמקומות נוספים העלו את הצורך בהתערבותו של המחוקק לשינוי קל בחוק עצמו, באופן שיושם קץ להפלייתם של ניצולי השואה מצפון הקווקאז ומקומות נוספים. כפי שיפורט להלן, בסופו של דבר לא שונה החוק, אלא משרד האוצר החליט להכיר בניצולים מצפון קוווקז.
בשורות הבאות נביא את עניינם של ניצולי השואה מצפון הקאווקז ונאלצ'יק, כדוגמא לצורך בשינוי המדיניות ו/או החקיקה.
לאחר שהרשות לזכויות ניצולי שואה דחתה את התביעות בנימוק הפורמלי שאינן עומדות בקריטריונים הדווקנייים של חוק ההטבות ,כפי שיפורט להלן, הגישו רבים מניצולי השואה יוצאי צפון הקאווקז, באמצעות משרדנו, עררים לוועדת הערר. ועדת הערר דחתה אף היא את התביעות מהסיבה שהחוק במתכונתו הנוכחית אינו מאפשר תשלום ההטבה לניצולים, יחד עם זאת, ועדות הערר הסכימו כי אין חולק על סבלם הגדול של יוצאי קווקאז, אשר אינו נופל , ובמקרים רבים אף עולה, על סבל ניצולי קהילות אחרות שנמצאו זכאים לפיצוי. ועדת הערר אף ציינה את הצורך בתיקון החוק כך שקהילת בני קווקאז ואחרים יכנסו למסגרת החוק.

סבלם של יהודי נלצ'יק:

עפ”י מחקרים היסטוריים ועדויות הניצולים, בתקופת מלחמת העולם השנייה, בין החודשים אוקטובר 1942 לינואר 1943, העיר נלצ'יק וסביבתה היו תחת כיבוש גרמני. בתקופה זו חיו בעיר אלפי יהודים אשר רובם התגוררו ב-”קולונקה הבראייסקיה” (מושבה העברית). אזור זה אוכלס על ידי יהודים בלבד והפך לגטו לכל דבר עם תחילת הכיבוש הגרמני.
עם תחילת הכיבוש, הפכו חייהם של יהודי הגטו (המושבה העברית) לגיהנום עלי אדמות.
דם יהודים נשפך ברחובות כמים.
יהודי העיר סבלו מפחד מתמשך לחייהם ולשלמות גופם.
כל בוקר, היהודים כולל הילדים היו מחוייבים להירשם במשרדי הכובש הגרמני.
היהודים היו נתונים למגבלות חמורות על חופש התנועה, לרבות עוצר.
מיד עם תחילת הכיבוש הגרמנים פרצו לבתי משפחות היהודים ושדדו מכל הבא ליד. החרימו בתי מגורים שלמים לצורכי המלחמה וכיוצ”ב.
כל היהודים כולל ילדים אולצו לעבוד בעבודות כפיה. מי שלא עבד או עבד בקצב שלא השביע את רצון הכובש, הוכה קשות או נורה למוות.
חייהם של יהודי הגטו אשר שרדו את הרדיפות, ניצלו בדרך נס הודות לצבא האדום ששיחרר את העיר נלצ'יק ואת המושבה העברית באותו היום שנקבע על ידי הגרמנים כיום תחילת ההשמדה של כלל יהודי נלצ'יק.
סבלם של יהודי צפון קאווקז:
פרט לעיר נאלצ'יק שבה שהו רוב הניצולים, ישנם ניצולים גם מגטאות אחרים בצפון-קווקאז שבהם שהו הגרמנים מאוגוסט 1942 ועד ינואר 1943: מוזדוק, בוגדנובקה, יסנטוקי, ילזנובודסק, פיטיגורסקי, סבסטופול, מנזנסק, קילובדוסק, מינבודי. בערים הללו הושמדו היהודים והמעטים שניצלו מוצאים אף הם מקהילת הזכאים עפ”י פרשנות משרד האוצר.

חוק ההטבות

סעיף 3 א' לחוק הינו המסלול המרכזי , הכולל קצבה חודשית העומדת היום על סך 1,100 ש”ח, וקובע כתנאי לזכאות מספר תנאים שעיקרם כלהלן:

קבלה (בעבר) של תגמול חד-פעמי לניצולי מחנות וגטאות , או;
זכאות אילו הבקשה לקבלת התגמול היתה מוגשת עד המועד האחרון שנקבע (לדוגמא: מ”קרן זכרון אחריות ועתיד”).
שהות במחנה או בגטו, שהוכר ע”י ועידת התביעות.
עפ”י סעיף 1 ל”דברי ההסבר” של חוק ההטבות (שצורפו להצעת החוק לאישור הכנסת):
“מטרת החוק המוצע להגדיל גמלאות הבטחת הכנסה המשולמות לקשישים נזקקים, ולקבוע הסדרים לסיוע לניצולי שואה…”
עפ”י סעיף 4 לפרק ג' המוצע של חוק ההטבות (פסקה שלישית):
“ההסדר העיקרי המוצע הוא מתן קצבה חודשית לניצולי שואה, יוצאי מחנות ריכוז, גטאות ומחנות, שעבדו בהם עבודות פרך (להלן יוצאי מחנות וגטאות), אשר אינם מקבלים קצבה חודשית בשל רדיפות הנאצים ועוזריהם, מישראל, מגרמניה או ממדינת חוץ אחרת.”
בהמשכו של סעיף זה בס”ק (ד)(א):
“לפי הערכות, למעלה ממחצית מיוצאי המחנות והגטאות שאינם מקבלים קצבה מכוח ההסכם עם גרמניה הם יוצאי גטאות ששהו בגטו פחות מ-18 חודשים (ככל הנראה מרביתם שהו בגטו בודפשט),ניצולי שואה נוספים שהו במחנות פחות משישה חודשים (מדובר למשל ביוצאי תוניסיה), ומספר קטן יחסית של ניצולי שואה ששהו במחנות ריכוז פחות משישה חודשים ולכן לא קיבל[ו] קצבה.”
ובהמשך:
“הפרק המוצע נועד להרחיב את אוכלוסיית הזכאים לקצבה חודשית מעבר לניצולי השואה הזכאים לתשלום לפי ההסכם מגרמניה, כך שתינתן קצבה ליוצאי מחנות וגטאות אשר אינם זכאים לקצבה מכוח ההסכם רק בשל כך ששהותם במחנה או בגטו היתה קצרה מן התקופות המזכות בקצבה…”
בדברי ההסבר לסעיף 3 המוצע :
“… על כן ובכדי להקל ולייעל את הליך ההכרה ביוצאי המחנות והגטאות כאמור, לצורך חוק ההטבות המתוקן, מוצע לקבוע, כי תנאי לקבלת הקצבה חודשית היא קבלת תגמול חד פעמי מאת שתי הקרנות כאמור.”

(מדובר ב”קרן זכרון אחריות ועתיד” ובתשלום שהוענק לפי ההסכם שנחתם ביום 9/10/1992 בידי שר האוצר הפדרלי של גרמניה ובידי ועדת התביעות החומריות של יהודים נגד גרמניה.)
ההפליה
רבים מניצולי השואה בני-נאלצ'יק הגישו זה מכבר תביעה למשרד האוצר להכיר בסבלם ולזכותם בתגמול חודשי לפי חוק ההטבות.
המגמה המסתמנת מעמדת הרשות לזכויות ניצולי השואה שבמשרד האוצר כלפי יהודי נאלצ'יק שהגישו בקשות כנ“ל, הינה דחייה רבתי של כל התביעות בנימוק שלא מתקיימים לגביהם התנאים הקבועים בחוק ההטבות.
עמדתו של משרד האוצר מבוססת על פרשנות דווקנית של לשון החוק לפיה למונח “גטו” משמעות אחת, דהיינו אזור שהוכר על ידי ועידת התביעות כ”גטו”.
ראוי לציין, כפי שאף עולה מדברי ההסבר לחוק, כי הליך ההכרה בזכאים לתגמול מהקרנות המצוינות בסע' 3 א' לחוק (ראה: קרן “זכרון אחריות ועתיד”) נבע בין השאר גם כתוצאה ממשאים ומתנים ספציפיים בין ועידת התביעות של העם היהודי לממשלת גרמניה וכך יצא, כי מעת לעת הוכרו מחנות וגטאות אשר התווספו לרשימת הגטאות והמחנות שניצוליהם זכו לתגמולים מאת הקרנות המצוינות בסע' 3 א' לחוק; והכל כאמור כתוצאה ממשאים ומתנים.
קרן “זכרון אחריות ועתיד” כבר סיימה את חייה והתפרקה ולכן אינה יכולה להידרש לסוגיית הזכאות, וכך נחסמה דרך זו לעדכון רשימת הגטאות.
ניתן להניח, ובוודאי שלא ניתן לשלול את האפשרות, שאילו סוגיית זכאותם של בני נאלצ'יק היתה מונחת כיום על שולחנות המשא והמתן בין וועידת התביעות לשלטונות גרמניה, היתה נפתרת הסוגייה באופן שהיה מזכה את ניצולי השואה בני-נאלצ'יק בתגמולים.
המצב כיום, עפ”י פרשנות משרד האוצר את חוק ההטבות (בין אם נכונה היא מהבחינה המשפטית הדווקנית ובין אם לאו), יוצר הפליה קשה בין ניצולי השואה בני-נאלצ'יק, לעומת ניצולי השואה בני בודפשט ותוניסיה לדוגמה, הנזכרים בדברי ההסבר לחוק, ואשר כן זכאים לקצבה החודשית.
חשוב לזכור כי תביעותיהם של ניצולי השואה מצפון הקאווקז מבוססות על חוק סוציאלי שנועד לסייע לאלו שסבלו סבל אמיתי וחוקק במטרה להרחיב את מעגל הזכאים.

ההפליה הזו הינה בלתי מוסרית ועומדת בסתירה לעקרון השוויון שהוא מעקרונותיה הבסיסיים ביותר של מדינת ישראל. הזכות לשוויון היא מהחשובות שבזכויות האדם והיא בעלת מעמד חוקתי, על–חוקי והיא מהווה את נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו. כפי שכבר נקבע על ידי בית המשפט העליון לא אחת:
“עקרון השוויון חולש על כל תחומי הפעילות של השלטון והוא פועל את פעולתו גם מקום בו המדינה מקצה משאבים ציבוריים ומעניקה הטבות וסובסידיות הצריכות להנתן על-פי עקרונות של הגינות, סבירות ושיוויון.”
עריכת השוואה, בין הסבל שחווו ניצולי השואה בני-נאלצ'יק ומאפייני החיים באזור מגוריהם תחת הכיבוש, לבין הסבל ומאפייני החיים תחת הכיבוש של דרי גטאות שכבר הוכרו (לדוגמה, הונגריה ותוניסיה), מלמדת שלא יכול להיות ספק שסבלם של ניצולי השואה בני-נאלצ'יק וצפון הקאווקז אינו נופל מסבלם של אחרים אשר כן זכאים לתגמולים, ואולי אף עולה עליהם; ואין ולא יכול להיות ספק שמאפייני החיים של אזור מגוריהם של ניצולי השואה בני נלצ'יק לפחות שווים בקושיים ואכזריותם למאפייני החיים של החיים בתוך גטאות ומחנות שהוכרו על ידי ועידת התביעות.
בשנת 2010 התקבל פסק דין, ו”ע 676/09 יצחק קובנט ואח' נ‘ הרשות המוסמכת, בועדת הערר היושבת בתל אביב, בערעורם של 103 ניצולי שואה יוצאי צפון קווקז, שם העיר כבוד יו”ר הועדה דאז, השופט שלמה פרידלנדר כי יש צורך לתקן את החוק, כך שניצולי שואה אלה יכנסו לגדרו.
כמו כן, בערעור בעניין דומה, בבית המשפט המחוזי בחיפה, ע”ו 30975-05-10 אנטולי אלחסוב ואח' נ‘ הרשות המוסמכת נדחה הערעור, כשאחת מטענות הדחייה היתה כי הדרך לתיקון העוול היא בשינוי החוק ולא בפסק דין. על פסק דין זה הוגשה באחרונה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נקבעה לדיון לחודש יולי 2012.
בפסק הדין בעניין אלחסוב, קבע בית המשפט המחוזי כי ניצולי השואה מצפון קאווקז הם ניצולים מ”המעגל הראשון”, אשר סבלו ישירות מעול הקלגס הנאצי ויש למצוא דרך לפצותם.
בתקופה האחרונה התקבלו אישורים מטעם הביטוח הלאומי הגרמני המכירים בניצולי השואה מנאלצ'יק כזכאים לתגמולים בגין עבודתם בגטו זה. אישורים אלו יוצרים מצב אבסורדי לפיו, הגטו מוכר, בדרך מסויימת, על ידי שלטונות גרמניה, אך אינו מוכר על ידי מדינת ישראל.
פעולות שנעשו לתיקון ההפליה
משרדנו הביא את סוגיית “גטו נאלצ'יק” לפתחו של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון הבהיר כי יש לראות בחוק ההטבות “רקמה פתוחה” ועל כן יש לפרשו מתוך “מבט רחב”, על מנת למצוא פתרון לכל מי שמצא עצמו בתקופת השואה “תחת המגף הנאצי”.

בעקבות דברים אלה של בית המשפט העליון שבעצם קרא למשיבה להכיר בניצולי גטו נאלצ'יק, ביום 15.11.2012, הודיעה המדינה לבית המשפט העליון כי לאחר שנשקלו מכלול השיקולים והנסיבות הוחלט לקבל את המלצות בית המשפט הנכבד, ולהכיר במבקשים יהודי נאלצ'יק אשר שהו תחת כיבוש ושלטון גרמני ישיר לצורך קבלת תגמולים ע”פ חוק ההטבות.
בכך באה לסיומה פרשת יהודי נאלצ'יק לאחר שנים ארוכות של מאבק. משרדנו כאמור הצליח להוכיח משפטית ועובדתית קרי: קיימת סמכות למשרד האוצר להכניס מקומות נוספים לרשימת הגטאות של הגרמנים, ולעענייננו יהודי נאלצ'יק אשר היו תחת כיבוש גרמני ישיר זכאים לתגמולים.
בית המפשט העליון קיבל את עמדת משרדנו כי יהודי נאלצ'יק עומדים בקריטריונים של חוק ההטבות, ובכך הרחיב את הרקמה אשר קובעת את אותם קריטריונים לטובת אלו אשר הולכים ומתמעטים בגזירת הטבע.

ניצולי שואה מרומניה שביצעו עבודות כפייה בעת מלחמת העולם השנייה יזכו למעמד כניצולי שואה ויקבלו רנטה חודשית ממשרד האוצר

ביום 3.12.2016, הודיע שר האוצר מר משה כחלון לרשות לזכויות ניצולי השואה, כי ניצולי שואה שביצעו עבודות כפייה בעת מלחמת העולם השנייה יזכו למעמד של ניצולי שואה ויקבלו רנטה חודשית, וזאת ללא קשר למועד עלייתם ארצה.

כחלק ממאבק משפטי, ארוך שנים, שניהל משרדנו בערכאות השונות, התקבלה ההחלטה לעיל.משרדנו נאבק משך זמן רב במטריה זו עבור ניצולי שואה יוצאי רומניה בפרט. המדובר בניצולי שואה אשר חויבו, בעת מלחמת העולם השנייה, לבצע עבודות כפייה.

עד עתה, ניצולי שואה שהנם אזרחי ותושבי מדינת ישראל, שעלו לישראל לאחר תאריך 1.10.1953 לא היו זכאים לרנטה חודשית מהרשות לזכויות ניצולי השואה שבמשרד האוצר, אלא אם כן הוכיחו את שהייתם בגטו, במחנה ריכוז או במחנה עבודה בהתאם לחוק הטבות לניצולי שואה-2007. ברוב המקרים, למטרת הוכחה זו, לא היה מנוס מהבאת ניצולי השואה להעיד בפני כבוד ועדות העררים- בית משפט השלום.

כידוע, במהלך מלחמת העולם השנייה, בין יתר האירועים הנוראיים, נרדפו יהודים רבים וחויבו לבצע עבודות כפייה קשות ומשפילות על ידי הצורר הנאצי או בעלי בריתו, מאות מחנות עבודת כפייה ופרך הוקמו, כל זאת בתנאים מזוויעים, ורבים נרצחו.

לאור ההודעה המשמחת לעיל של שר האוצר, מר כחלון, יתרחב מעגל הזכאים לרנטה חודשית מקרב ניצולי השואה (עובדי הכפייה), ובכך יתוקן עוול רב שנים.

ביום 9.5.2016, הסתיים מאבק בן מספר שנים של משרדנו בהכרה של משרד האוצר בזכאותם של ילדים ועוללים אשר התלוו להוריהם לעבודות כפייה. ההכרה ניתנה במסגרת פשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, בבית המשפט העליון.