זכויות אלמנות, אלמנים וידועים בציבור של ניצולי השואה שנפטרו

עד שנת 2014, זכויות בני זוגם של ניצולי השואה שנפטרו היו מוגבלות למדי. הזכות היחידה לה היו זכאים בני הזוג הייתה תגמולים חודשיים לתקופה מצומצמת של שלוש שנים מלאות ממועד פטירת הניצול. הזכות הוקנתה אך ורק לבני זוג של ניצולים שהוכרו ע"י חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז- 1957 (להלן: חוק הנר"ן) , והייתה תקפה רק לבני זוג של ניצולים שעלו עד אוקטובר 1953 ארצה.

לעומת זאת, בני זוג של ניצולים שהוכרו מכוח חוק ההטבות, ע"י ממשלת גרמניה או דרך קרן סעיף 2 של ועידת התביעות – לא היו בעלי זכויות לאחר מות בן הזוג הזכאי.

התכלית בהקניית זכויות לבן זוג של ניצול שנפטר הינה להבטיח את קיומו בכבוד של בן הזוג הנשאר לאחר פטירת הניצול שהותיר את בן הזוג ללא מקור מחיה ששימש אותו קודם לכן בהיותו בן זוגו, שהרי התגמול בעצם שימש את שניהם גם יחד . זהו הטעם לתנאי לקבלת הזכויות- שבן הזוג לא נישא מחדש.

ביוני 2014, נעשו מספר שינויים מבורכים למען הגדלת והשוואת זכויות בני זוגם של ניצולי השואה שנפטרו. ביוזמת שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ממשלת ישראל החליטה במסגרת תכנית מקיפה להגדלת הסיוע לניצולי השואה, להאריך את הזכאות מכוח חוק הנר"ן לתגמולים חודשיים לבני הזוג של הניצולים שנפטרו משלוש שנים לכל שארית חייהם, בסכום מוגבל של 2,000 ₪, אולם אך ורק אם הניצול נפטר לאחר יום 1.6.11. הדבר קיבל ביטוי תחת תיקון 19 לחוק הנר"ן.

כמו כן, באותו המועד, הושוו זכויות בני הזוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק ההטבות (יוצאי מחנות וגטאות, שעלו לאחר 1.10.1953) לבני הזוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק הנר"ן (ניצולים שעלו ארצה עד 1.10.53 וחוו את מאורעות השואה או ברחו מאימת הנאצים או משתפי פעולתם). (זאת במסגרת תיקון 5 לחוק ההטבות, סעיף 3(ב) לחוק ההטבות).

לאחר השוואת הזכויות, התגלע ויכוח משפטי בין הרשות לבין בני זוג של ניצולים שהלכו לעולמם, שיוצגו ע"י משרדנו בשאלה האם השוואת זכויות בני הזוג חלה גם על בני זוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק ההטבות. הפלוגתא המשפטית עברה דרך ערר לוועדת העררים וערעור לביהמ"ש המחוזי. בסופו של דבר, הסוגיה הגיעה לפתחו של ביהמ"ש העליון- רע"א 1487/17 בלה סלומון ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה.

לשמחתנו, בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו המשפטית והמשיך במגמה המבורכת של הרחבת הזכאות לבני הזוג של הניצולים, תוך מתן הבהרה חד משמעית כי הוראת המעבר בנוגע לזכויות בני הזוג מכח חוק הנר"ן חלה גם על בני זוג נשארים של נרדפים מכח חוק ההטבות, כך שבני זוגם של ניצולים שהוכרו מכח חוק זה, יוכלו להנות מתגמולים לכל ימי חייהם, אם הניצול נפטר לאחר 1.6.11, בדיוק כמו בני זוג של ניצולים שהוכרו מכח חוק הנר"ן.
(לחץ כאן לקריאת פסק הדין)

המשמעות המעשית היא כי לאחר פסיקת בית המשפט העליון בנושא, בני זוג של ניצולים שהוכרו הן מכח חוק ההטבות והן מכח חוק נכי הנר"ן זכאים לקבלת תגמולים חודשיים לשארית חייהם: שלוש שנים בסכום התגמול ששולם לניצול, ולאחר תום שלוש השנים הללו, גמלה בסך 2,000 ₪ לחודש, כל זאת אך ורק אם הניצול נפטר לאחר 11.6.11.

בינואר 2017 המדינה נקטה בשינוי מבורך נוסף בתחום זכויות בני הזוג של ניצולי השואה. במועד זה נעשה שינוי חקיקה שקבע כי בני זוג של נכים או נרדפים, שנפטרו טרם 1.6.2011, ציבור אשר לא היה זכאי לזכויות שכאלו, יהיו זכאים למענק רבעוני בסך 2,500 ₪ ובסך הכל ל10,000 ₪ בשנה, מדי שנה.

כשנה לאחר מכן, ביום 1.4.2018 צעד המחוקק צעד נוסף למען בני הזוג של ניצולי שואה שנפטרו. במועד זה נכנס לתוקף שינוי חקיקתי שקבע כי בני הזוג של ניצולי השואה שנפטרו טרם המועד 1.6.11 יהיו זכאים לקבל תגמולים חודשיים כמו אלה שנפטרו לאחר 1.6.11, במקום המענק הרבעוני להם היו זכאים קודם לכן.

לסיכום:

בסופו של יום, לאחר הרחבת הזכויות של בני זוגם של ניצולי השואה שנפטרו, הן בחקיקה והן בפסיקה של ביהמ"ש העליון, בני הזוג של הניצולים שהלכו לבית עולמם, גם אלו שנפטרו טרם 1.6.11 וגם אלו שנפטרו לאחר מכן, זכאים לגמלה חודשית מהרשות לזכויות ניצולי השואה בסכומים הבאים: במשך שלוש שנים –בסכום שבן הזוג המנוח היה מקבל ולאחר מכן-סכום של 2,000 ₪ לכל שארית חייהם.

לקריאה נוספת -
הביורוקרטיה הורגת את ניצולי השואה, אתר כלכליסט, דוד ידיד ואסנת שי, 14.9.18

לתדהמתנו, לאחרונה, הרשות הודיעה שהיא מסרבת להכיר בזכאות לתגמולים של בני זוג לניצולים ש"לא הוכרו על ידה" (כהגדרת הרשות רשות זכויות ניצולי שואה), גם אם הוכרו ע"י קרן סעיף 2 ועידת התביעות (לפרטים נוספים על קרן זו לחץ כאן) ולא פנו לרשות לבקש הטבות מכוח סעיף 4 לחוק ההטבות (מחמת שנפטרו לפני חקיקת חוק ההטבות, או שפשוט לא ידעו על זכות זו).
כך הרשות לזכויות ניצולי השואה גרמה לאפליה קשה בין אלמנות ובני זוג, ללא הצדקה כלשהיא, בייחוד לנוכח העובדה שאין כל בעיה או קושי מצד הרשות לבדוק, גם לאחר הפטירה, אם הניצול היה מוכר בחייו ע"י קרן סעיף 2 וכך להעניק את הזכויות לבן /בת זוגו.
בעקבות כך, משרדנו הגיש בעבור מספר בני זוג שנפגעו מפרשנותה המצמצמת ומפלה של הרשות עררים לוועדות (הועדות מקבילות לבתי המשפט השלום) בנושא.

ביום 22.3.18, חוקק סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (השגת יעדי תקציב ל-2019 ), אשר מעגן בחקיקה אפליה בין בני זוג של ניצולי שואה מנוחים. בסעיף 39 נקבע מפורשות כי הזכות לקבלת תגמולים של בני זוג של ניצול שנפטר, שהוכר ע"י קרן סעיף 2, מותנית בכך שהניצול "הוכר" ע"י הרשות לפי סעיף 4 לחוק ההטבות, בנוסחו עד ליוני 2014. בדרך זו, וכנראה תוך הסתרת הכוונה ליצור אפליה מחברי הכנסת , הרשות הצליחה "לעגן" את האפליה של אותן אלמנות בחוק מפורש, ושללה מהן אפילו את הזכות לקצבה רבעונית. מבחינה מעשית, אלמנות אלו של ניצולי השואה שכל "חטאן" הוא שהוכרו ע"י קרן סעיף 2 ובני זוגם הגישו לרשות בקשה לקבלת הטבות בתשלום ארנונה ודמי הבראה (בשל שלא ידעו על הזכות או שנפטרו טרם היווצרות הזכות) - נותרו ללא קצבה כלשהי וזכות שהייתה בידיהם הופקעה מהן בחוק.

לאחרונה, משרדנו הגיש בשם כמה נפגעים מדבר חקיקה זה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק בבג"ץ 4034/18 בדרישה לתקן את סעיף החוק הבעייתי כך שיפורש לטובת אלמנות ובני זוג אלו, באופן שיאפשר קבלת התגמולים החודשיים בדיוק כמו יתר האלמנות ובני הזוג, בנימוק שסעיף זה פוגע בעקרון השוויון, גורם לאפליה קשה בין סוגי בני זוג של ניצולי שואה, ללא שום סיבה מוצדקת. בעתירה הסברנו כי הסעיף אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה, בין היתר מהטעמים שאינו הולם את ערכי מדינת ישראל, אינו נועד לתכלית ראויה ואינו מידתי, במידה שלא עולה על הנדרש.
אנו מלאי אמונה ותקווה כי מאבקנו יישא פרי ושבסופו של דבר האלמנות יקבלו את זכיותיהן מהרשות לזכויות ניצולי השואה ויזכו לחיות את שארית חייהם בכבוד.

לקריאת מאמר בעיתון מעריב, מיום 17/7/2018 על הבג"ץ- לחץ כאן

זכויות בני זוג ויורשים מגרמניה למול המוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה (ZRBG)

בנוסף לזכויות האמורות לעיל, במקרה בו המנוח, בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהה ועבד בגטו ולאחר מכן הוכר ע"י גרמניה בעודו בחיים, וכן הגיע לגיל פנסיה שקבוע בגרמניה (גיל 65), אזי ייתכן שבן/בת זוגו/תו יוכלו לקבל סכום חודשי אינדיבידואלי על ידי הביטוח הסוציאלי הגרמני.
לגבי אישה שהייתה ניצולת שואה כאמור לעיל, יש צורך גם להוכיח שבעודה בחיים נפתח לה תיק בביטוח לאומי הישראלי (באשר היא עבדה בישראל) ושהיו לה מספר חודשי הכשרה מתאימים.

לקריאה נוספת -
קצבת זקנה מהמוסד לביטוח סוציאלי הגרמני

זכויות ילדי ניצולי שואה

ככלל חשוב לדעת שאין זכויות לילדים /יורשים של ניצולי שואה, שכן הזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה, אולם ישנם מספר חריגים בעניין:

במידה וניצול שואה הגיש תביעה לרשות זכויות ניצולי שואה בעודו בחיים והוכר ע"י הרשות אך נפטר טרם העברת התגמולים, הרי שהיורשים (ע"פ צו ירושה או צו קיום צוואה) זכאים לקבל את התגמולים שהיו "משויכים" לניצול, הזכות לתגמולים הינה מיום הגשת התביעה ועד יום הפטירה. לאחר הפטירה קיימת זכאות אך ורק לבת/בן זוג כאמור לעיל. המקרה החריג החשוב ביותר הינו במצב הבן/בת נתמכו ע"י ההורה ניצול השואה קודם הפטירה- לדוגמא, במקרה בו הילד נכה.

חשוב להכיר כי לבני הדור השני היכולת להצטרף לקבוצות תמיכה, אשר נמצאו כמסייעות מאד.

זכות מרכזית נוספת היא לסיוע במענקי לימודים. הזכות מוגבלת לבני הדור השני.
מומלץ להתעדכן במלוא הזכויות מעת לעת.
יובהר כי במידה והניצול הגיש תביעה לרשות ונדחה, לא ניתן ל"עלות קומה" ולהגיש ערר לוועדת העררים -זאת ע"פ פסיקת ביהמ"ש העליון בנושא בעניין זנזורי ואחרים: דנ"א 2591/14 ודנ"א 2597/14), אלא אם כן אם ניתן להוכיח שהייתה טעות בדחייה.
לילדי ניצול שואה שהלך לעולמו קיימות לעיתים זכויות גם למול המוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה (ZRBG), בעיקר במצב בו ההורה שהה ועבד בגטו ונפטר לאחר 27.6.2002 ולא קיבל את מלוא תגמוליו מהביטוח הסוציאלי הגרמני. במצב זה ייתכן וילדיו יהיו זכאים לסכום חד פעמי, כמי שנכנסים בנעליו.